נועם - בן 9, חולון

2011\3\12

(שם בדוי  + מאושר לפרסום)

נועם  בן 9, ילד להורים גרושים שחווה אלימות בבית. אף תהליך הגירושין היה מכוער ולא פשוט עבור נועם שעבר עליו בגיל צעיר מאוד. נועם גדל עם אימו ואחותו. בבית הספר נועם נחשב לתלמיד בינוני, אך אינו מפריע בכיתה. מתקשה בחשבון ובשפה ובסיוע אימו בבית, מצליח לשמור על רמת הכיתה. בהפסקות יש לו חברים רבים ונחשב מאוד אהוב ופעיל. גם אחה"צ נוהג לצאת ולשחק עם חברים בגינה ובאופניים. אימו תארה בפני את הקשיים הרגשיים של בנה. בכי באמצע הלילה, קשיים להירדם, לעיתים הרטבות. ההתנהגות הקשה ביותר לטענתה אלו התפרצויות הזעם. נועם נוהג בשעת משבר לזרוק חפצים ולנפצם על הקיר. כל הבא ליד, בעל ערך או לא בעל ערך. פעם אחת, סיפרה, נועם היה בהתקף טירוף כזה שניער את המקרר קדימה ואחורה בכוח לא מוסבר כמו אדם מבוגר, עד שהמקרר נטה ליפול. "הוא מוציא את הכל בבית" כך תיארה אימו. בבית הספר לא מכירים את הנועם הזה. גם לי לקח פרק זמן של כמה שבועות ומפגשים עד שזכיתי לפגוש את "הנועם הזה" כפי שתיארה אימו. עד אותו הרגע, אפשר היה להאמין כי הוא לא קיים. נועם כשמו כן הוא, נעים ונחמד, קליל וגמיש בדעותיו. מרבה לוותר ולתת לחבר את זכות הבחירה במשחק. תמיד מארח אותי בנימוס ומציע לי לשתות. שמחתי לשוחח איתו ולשחק איתו יחד. באמת ילד אחר לגמרי בעת שהוא בהתקף כעס. לא זכור לי על מה התחילה המהומה, אך זה קרה מהר מאוד. במהלך המפגש, מתוך ויכוח קצר עם אימו התחילו מספר צעקות בודדות ומיד נועם הטיח את הכוס שהייתה בידו על קיר הסלון. נכנס לחדר העבודה וזרק וניפץ כל דבר הבא ליד. צפיתי בו בשקט מהצד וראיתי כי אין הוא פועל מתוך מטרה להשיג תשומת לב, ההתנהגות לא הייתה מבוימת או מאולצת. הוא באמת מתכוון לכך, רק שאינו מבין את ההשלכות של מה שהוא עושה ואינו יכול לעצור לרגע אחד את רכבת הכעס כדי להתבונן על מה שהוא עושה או איך שהוא נראה מהצד. גייסתי לעזרתי את הפסיכיאטר האמריקאי המפורסם "מילטון הריקסון". דרך עבודתו הייתה הרבה פעמים כזו המעמידה את ההתנהגות הפוגענית בפני המטופל ומאפשרת לו כביכול "לצפות מהצד" על התנהגותו כהתבוננות במראה. בתיאום מראש והסכמת אימו, בפעם הבאה כשנועם נכנס להתקף זעם, נכנסתי איתו לחדר העבודה בעודו זורק ומנפץ חפצים. הפעם, עודדתי אותו לזרוק חזק ורחוק יותר, אף הצטרפתי אליו וזרקתי גם אני חפצים על הקיר תוך שאני מעודד לזרוק ולשבור ולהרוס. ברגע אחד, נועם נעצר ונעמד, מביט בי זורק חפצים וצועק. כשהצעתי לו להביא עוד חפצים מהמגירה כדי להמשיך ולזרוק, נועם משך בכתפיו עם עיניים מורדות ופשוט יצא מהחדר. זו הייתה הפעם האחרונה שנועם זרק חפצים בביתו. גם גילויי הכעס והתפרצויות הזעם פחתו משמעותית כשנועם צפה בדמות המחקה אותו מהצד, יכל לראות בעצמו כמה קשה זה נראה. ברגע זה בחר לשנות ולא יכל לחזור להתנהגות הישנה עוד. נועם התגבר על הפרעות השינה שלו בעזרת המון תשומת לב ואהבה מאימו שהשקיעה בו יותר מכל אמא אחרת שפגשתי. אין כמו אהבה של אמא. נועם מסיים בימים אלו את שירותו הצבאי ביחידת חי"ר. אנחנו עדיין בקשר טוב.